הזכות להישכח- מהפיכה בתחום אבטחת המידע

תוכן עניינים

בהתחלה, זה היה מלהיב ובעיקר קיצר לנו את הזמן. קחו את שירותי זיהוי המיקום, למשל: מידע שצבר הדפדפן שלך דרך מנוע החיפוש של גוגל מסתנכרן עם המידע בסמארטפון שלך, ושניהם יחד יודעים להעניק את תוצאות החיפוש הטובות ביותר והרלוונטיות ביותר למיקומך. מגמת ה-IoT (האינטרנט של הדברים) הכוללת, שעתידה הייתה לקשר את כל המכשירים האלקטרוניים שלך יחד ולאפשר לך, לדוגמה, להדליק את המזגן בבית מהטלפון החכם שלך, עוד בהיותך במשרד, שרטטה לנו את העתיד בצבעים ורודים ואופטימיים. נשמע מבטיח נכון? אבל האם חשבת לרגע, מה הוא המחיר שאנחנו משלמים ועוד עתידים לשלם עבור אותה נוחות?

“האח הגדול” צופה בך

בשנים האחרונות, לצד הקולות נלהבים מהפיכתו של העולם לכפר גלובלי אחד והמתרגשים מה-IoT, נשמעים גם קולות אחרים, זהירים יותר, אשר מדברים על המחיר הכבד – הפרטיות שלנו. המידע האינסופי אודותינו מצטבר בידיהם של גופים וחברות מסחריים ורשויות שונות. במקרה הטוב, המידע “סתם” נצבר ובמקרים הגרועים יותר הוא עלול לשמש נגדנו. למשל, האם ניתן להבטיח שבעתיד שירות זיהוי המקום שלך לא ישמש את המשטרה או את רשויות האכיפה, כדי להפריך אליבי שלך, או להוכיח את מעורבותך (או סיועך) בביצוע פשע לצורך העמדה לדין?

כשמדובר בחברות – מידע מסווג ויקר ערך עלול לדלוף לידיים הלא נכונות, במקרה זה אבטחת מידע ביא בעלת חשיבות עליונה.

כמו בחו”ל: מחוקקים מעגנים את הזכות להישכח

המגמה העולמית עוסקת יותר ויותר בזכות הפרט על המידע שלו. חקיקה שמקודמת באיחוד האירופי תשים את זכויות הצרכנים במרכז ותגדיר זכויות חדשות כ”זכות להישכח” ו”זכות לניידות מידע”, אשר תאפשרנה לגולש לדרוש את המידע האישי שנצבר עליו בידיהם של גופים כמו פייסבוק וגוגל.

חקיקה זו איננה מוגבלת רק למדיניות האיחוד האירופי ונדדה כבר לחלקי עולם נוספים, כדרום אפריקה, הונג קונג, סינגפור וברזיל. מדינות אלה לא רק מאמצות את עיקרי החקיקה, אלא אף מוסיפות עליה סייגים וסנקציות, אשר אינם קיימים בחקיקה האירופאית המקורית, על מנת לזכות בנקודות זכות בעיני צרכנים מכל רחבי העולם.

היכן עובר שביל הזהב בין אינטרסים עסקיים ואינטרסים פרטיים?

מידע הוא כוח, וככל שארגון צובר מידע רב יותר על הלקוחות שלו, על המתחרים שלו, על העובדים שלו, כך יש בידיו תמונה שלמה וכוללת יותר של ה”מציאות” בה הוא מתפקד ולכן, הוא יכול לתכנן את מהלכיו בתבונה וזהירות רבות יותר. מצד שני – האינטרס שלנו, כגולשים וצרכנים פרטיים, לשמור על המידע האישי שלנו כמה שיותר “קרוב לחזה”, כי אם מידע עליך “מסתובב”, לעולם לא ניתן לדעת להיכן הוא יתגלגל.

היכן עובר שביל הזהב בין האינטרסים של החברות לאינטרס שלך, כאדם פרטי? האם חקיקה מוסדרת תמנע את החשש? האם הנחיות מפורטות על רמת אבטחת מידע נדרשת מארגון “צובר מידע” תעשנה זאת? רק ימים יגידו.

תוכן עניינים

הכתבה הועילה לכם? שתפו...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
דילוג לתוכן