מאז הפצעתה של הCaaS בתחום מחשוב הענן, לפני כשנתיים בערך, ולאורך האימוץ המסיבי שלה על ידי ארגונים, מתחולל ויכוח בין תומכי ה- Hypervisor מול תומכי גישות אחרות. אולם, אם אינכם מכירים את המושגים לעומקם, על מנת לקבל תשובות ברורות, נצטרך להגדיר כל טכנולוגיה בנפרד ולאבחן את יתרונותיה וחולשותיה. הפעם, נתחיל ב-Hypervisor.
מאחר ו-Hypervisor היא צורה מסוימת של וירטואליזצייה, הגדרת המונח “וירטואליזציה”, נדרשת. וירטואליזציה פותחה על מנת להשיג ניצול יעיל של משאבי החומרה על ידי יצירת שכבת מערכת הפעלה אחת על אחרת. כל אחת מהמערכות משתפת את משאבי החומרה שלה, וכתוצאה מכך, משתתפת בתמיכה בתהליכי הבסיס.
וירטואליזציה המבוססת על Hypervisors מנסה להשיג את אותן מטרות באמצעות גישה אסטרטגית שונה במקצת: במקום שיתוף של משאבי החומרה הבסיסיים, ה-Hypervisors מבצעים אמולציה שלהם על גבי חומרה פיזית ווירטואלית. מערכת ההפעלה, שנוצרת לאחר מכן כדי לנהל משאבים אלה, היא גמישה ואיננה מוגדרת כתלויית מערכת הפעלה (OS agnostic). לדוגמה, עם מערכת מבוססת Windows ו- Hypervisorהפועל על החומרה הבסיסית הפיזית, תוכלו ליצור מערכת אחרת אשר פועלת על משאבים וירטואליים וגם להתקין עליה לינוקס. מערכת ההפעלה הבסיסית תשיג זאת על ידי שינוי משאבי החומרה הפיזית הבסיסית כדי שיתאימו לדרישות עיבוד של מערכת ההפעלה האורחת.
יתרונות וירטואליזציה המבוססת על Hypervisor
חסרונות וירטואליזציה המבוססת על Hypervisor
למרות שסימולציות נוצרו כדי לייעל את ניצול משאבי המערכת, חסרונם הגדול של Hypervisors הוא בכך שהם עלולים להאט את השרתים. ההאטה זו מתרחשת עקב הפעלה של מספר מנהלי CPU ו- memory בתוך מערכות ההפעלה המארחת והאורחת. הדרך הטובה ביותר לשיפור הביצועים במקרה כזה היא באמצעות Paravirtualized.
לסיכום
וירטואליזציה הינה תחום מרתק, אשר ניתן להרחיב, להעמיק ולדבר עליו במשך שעות. מדובר בתחום מתחדש ומשנה, אשר את השפעותיו אנחנו חשים גם בטכנולוגיות ובפתרונות שאיננו מקשרים אותן ישירות לוירטואל (למשל, כל תחומי מחשוב הענן). לעיתים, היא עומדת בפני עצמה, ולעיתים, היא רק מניחה את הבסיס לגישה אסטרטגית שונה ממנה. הכרת הטכנולוגיות השונות הכרחית, מאחר וכך, תמיד תוכלו לבחור מהן את זו המתאימה לצרכיכם בצורה המושלמת.